האחרון מאם-כתף
בהמשך לרשומה האחרונה על ההרצאה לפני שנה, 28 בינואר 2020:
מפגש פורום וותיקי גדוד 12 (‘ברק’ של גולני) משנות הששים.
אורי ביידץ הוא לא רק האחרון שנותר מסגל גדוד 12 של חורף תש”ח – מ”מ בפלוגה ב’ של חיים לבקוב – אלא הוא גם אחד מן האחרונים שנותר מסגל הפיקוד הבכיר של אחד משני קרבות ההבקעה, שניהל צה”ל בסיני ב-5 ביוני 1967. מדובר בקרב המורכב שניהל האלוף אריאל שרון, מפקד אוגדה 38, על מתחם אם-כתף – שהיה חלק ממערך ההגנה המצרי של אבו-עגילה – כחלק מהפריצה הישראלית על הציר המרכזי לתוך חצי האי.
ההתקפה האוגדתית המשולבת לכיבוש מתחמי אום כתף שילבה בין תקיפה משוריינת-רגלית במספר מאמצים עיקריים כולל כוחות חסימה והטעייה, לבין הבנת חשיבותה של הארטילריה כגורם משמעותי בשדה הקרב: הנחתת כוחות צנחנים לצורך שיתוק סוללות הארטילריה המצריות שבעורף המתחם מחד, ויצירת מסך אש צה”לי מסיבי מאידך. הקרב נמשך לילה שלם, ובבוקר היום השני למלחמה החלה התפרקות המערך המצרי. לימים הוגדר קרב זה כמלאכת מחשבת צבאית ונלמד ברחבי העולם כמודל לקרב המשולב.
כמעט כל סגל הפיקוד הישראלי שהופקד על ניהול הקרב, כולל האוגדונר שרון, היה מאנשי ‘דור המדינה’, כלומר ילידי סוף שנות העשרים, שלחמו למען הקמתה: ציפורי (1924), עמית (1926), אדם ומט (1927) וכן שרון (1928). ***
למעט שניים מבין החמישייה הנ”ל – יקותיאל אדם, שנהרג בלבנון ב-1982 (בגיל 55, בעת ששימש כסגן הרמטכ”ל), **** וכן אריה עמית (טפר), שנפטר מדום לב בשנת 1996, בהיותו בן שבעים – כל השלושה הלכו לעולמם במהלך העשור השני של שנות האלפיים. השניים היחידים אשר עדיין אתנו הם אורי בידץ (יליד 1927) ויעקב עקנין (יליד 1928).*****
לסיום, למרות שקרב אם-כתף אינו הנושא של רשימה זו, אלא סגל הפיקוד הבכיר שעמד בראשו, יש לציין בהקשר של הפורום הנכבד שבפניו הוצגה ההרצאה, שניתן לקבוע כי קרב אם-כתף עומד כנגטיב (תשליל) לקרב הבלתי משולב בעליל (!), אותו ערך גדוד 12 על המוצב הסורי בתל-פאחר !!!
הערות:
*מתוך: סיכומי מלחמת ששת הימים של פיקוד הדרום. סרטון מצולם של אלוף הפיקוד ושלושת מפקדי האוגדות. כאן 11 (ארכיון הטלוויזיה הישראלית).
**ח’תיאר (ختيار): זקן בערבית, מילה שנכנסה אל הסלנג העברי הארצישראלי.
*** מט וטפר אף לחמו יחדיו בגוש-עציון. יש לציין שברשימת מפקדי הכוחות חסר שמו של זאב לבנון (וייס), מפקד גדוד ההנדסה. לצערי לא מצאתי פרטים אודותיו. רשימת כלל הכוחות והמפקדים בתגובה הראשונה.
**** אדם היה הקצין בתפקיד הבכיר ביותר בצה”ל שנפל בקרב (!) בנו, אהוד (אודי), היה לימים מפקד פיקוד הצפון (2006-2005).
***** באשר ליעקב עקנין, קצין התותחנים, הרי שהוא היחיד מבין כל המפקדים ברשימה, ששרת במלחמה הבאה (יום-כיפור), באותו התפקיד (למעט מס’ האגד ארטילרי שהשתנה – 214 ). אותו מילא בקרב אם-כתף; גם בפעם ההיא היה זה תחת האוגדונר שרון (הפעם כמפקד אוגדה 143) במדבר סיני.
נספח לפרסום – סגל הפיקוד הצה”לי בקרב אם-כתף:
& אל”מ מרדכי ציפורי, מפקד ‘חטיבת המחץ’ (14):
חטיבת שריון סדירה, שכללה שני גדודי טנקים: גדוד 63 (צנטוריון) בפיקוד סא”ל נתן ניר, וגדוד 52 בפיקוד ששון יצחקי (שתי פלוגות טנקי שרמן M50 ו M51- ופלוגת טנקים מסוג AMX-13), ושני גדודי חרמ”ש: גדוד 83 בפיקוד סא”ל צבי וגדוד 58 בפיקוד סא”ל הרצל אליאב. בנוסף אליהם תוגברה בגדוד שריון פיקודי 226.
& אל”ם יקותיאל אדם, מפקד ‘חטיבת נחשון’ (99(:
חטיבת חי”ר, שכללה שני גדודי נח”ל סדירים: גדוד 906 בפיקוד סא”ל עופר בן-דוד וגדוד 907 בפיקוד סא”ל דב קלעי, וכן גדוד מילואים 123 בפיקוד סא”ל יוסף קסטל.
& אל”מ דני מט, מפקד ‘עוצבת הנשר’ (80): חטיבת צנחנים במילואים, שכללה 3 גדודים: גדוד 57 בפיקוד אפרים ברנד, גדוד 65 בפיקוד לוי חופש וגדוד 98 בפיקוד אלישע שלם (גדוד 98 סופח בתחילת המלחמה לחטיבת קרייתי וסייע לה בקרבות באזור לטרון ורמאללה. כמו כן לא השתתפה בקרב הסיירת החטיבתית, שלחמה בירושלים).
& סא”ל אריה טפר, מפקד כוח סיור אוגדתי:
גדוד סיור אוגדתי, שתוגבר בפלוגת טנקים (AMX-13).
& אל”מ אורי ביידץ, מפקד “כוח א-ב”:
כוח מאולתר בסדר גודל של חטיבה מוקטנת, שכלל שני גדודי חי”ר מילואים מחטיבה 99 ופלוגת טנקי שרמן.
& סא”ל יעקב עקנין, מפקד האגד הארטילרי 213:
שישה גדודי ארטילריה מצוידים בתותחי 105 ו-155 מ”מ.
& סא”ל זאב לבנון (וייס) מפקד גדוד ההנדסה האוגדתי (263).
