סוס הרבעה ימי עם דלי – היסעורים
שימוש במסוקי יסעור ככיבוי אש אווירי.
בהמשך לרשימה על אש, מסוקים ואמירים.
מבוסס על רשימה מקורית וחדשה באתר ‘מרקיע שחקים’. *
התחלה – הגודל כן קובע
בסוף שנות השמונים (של המאה העשרים) התגבשה בקרב מקבלי ההחלטות בישראל ההבנה שכדי להתמודד בהצלחה עם שריפות בקנה מידה גדול אין להסתמך רק על המטוסים הקטנים של החברות האזרחיות, ויש צורך באמצעי אווירי בעל כושר קיבול גדול.
אז מה עושים? כרגיל, צה”ל יציל… הצבא לימד עברית, הצבא הקים יישובים – היאחזויות, הצבא הציל את המעברות בשיטפונות, אז הצבא גם יכבה שריפות.
התברר כי בגרמניה מתבצע כיבוי אש באמצעות מכלים הנישאים באמצעות מסוקים. וכך בתחילת שנת 1989 הונחה חיל-האוויר להגיש דרישה מבצעית לרכש מכלים נישאים לצורך כיבוי אש באמצעות מסוקי התובלה הכבדים מתוצרת חברת סיקורסקי; ‘סוסים’ אמריקאים, שזכו בחיל לכינוי: ‘יסעורים’. [1]
בהמשך לכך נשלחו בחודש מאי 1989 נציגי טייסות היסעורים של חיל-האוויר הישראלי ללמוד את מבנה המערכת, שיטות ההטסה והתפעול. [2] בסיכום הפגישה התרשמה המשלחת שתפעול ה-‘דלי’ אינו מורכב במיוחד, והמליצה על רכישתו. מדובר במיכל עגול בעל כושר קיבול של 5 קוב (5000 ליטר), הניתן למילוי ממקור מים, כמו אגם או ים.
דליים גרמניים
לאור ההתרשמות החיובית של אנשי הטייסת נחתם ביוני 1989 הסכם בין משלחת הרכש של משהב”ט הישראלי לבין היצרן הגרמני על הספקת ששה ‘דליים’ לחיל-האוויר, מתוך תקציב משרד הפנים. חודש לאחר מכן הגיעו לישראל השניים הראשונים, שהושאלו על ידי יחידת הכיבוי הגרמנית (מאחר ומועד ההספקה היה אוקטובר), וב-9 באוגוסט 1989 בוצע בהם ניסוי ראשון בהצלחה ע”י מרכז ניסויי טיסה של חיל-האוויר, שבעקבותיו הוכרזה המערכת כתקנית, ונקבע לה גם שם עברי: ‘יערית’ [3]
הכרמל. הראשונה
אך עוד בטרם הפכה היערית למבצעית וכבר זכתה לטבילת-אש (תרתי משמע: גם אש וגם טבילה…) ראשונה בשריפת ענק שהתחוללה ביערות הכרמל, וכילתה כרבע מיליון עצי יער וחורש בשטח של כ-5000 דונם, ואשר לימים – כמו בעניין המלחמה בלבנון – תכונה: ‘הראשונה’. זוג יסעורים הוזנק להשתתף בכיבוי השריפה עם שני המכלים הגרמניים המושאלים, ובמשך יומיים, ב-19 וב-20 בספטמבר 1989, ביצע 85 סבבים, אשר במהלכם הטילו כמעט חצי מיליון ליטר מים ! [4]
שבועיים לאחר השריפה בכרמל, הגיעו לארץ ארבעה דליים נוספים על ציודם. עם קליטתם החלה תקופת הכשרה ו של המערכת בקרב צוותי-האוויר והצוותים הטכניים. משלב זה הפך השימוש במערכת לשגרה בימות הקיץ בכל שנה בהתפרצות של מוקדי שריפה גדולים בכול רחבי הארץ.
אמירים – חמישה מסוקים ?!
ברשימתו של מרום מובאות שלוש דוגמאות לשריפות גדולות, שהתרחשו במחצית השנייה של שנות התשעים, ואשר היסעורים נטלו חלק בכיבוין, [5] אך משום מה לא מוזכרת השריפה הגדולה, שארעה במחצית הראשונה של העשור במבואות מרום-הגליל: אש שפרצה במורדות הר-הלל ב-23 ביוני 1993 (ד’ תמוז תשנ”ג) חדרה לתוך הישוב אמירים. במשך שבע שעות נאבקו בלהבות 30 צוותי כיבוי, שנעזרו בשלושה מטוסי ריסוס וחמישה מסוקים (ראו תמונה מצורפת), לעומת שניים בלבד, שפעלו בשריפה בכרמל ארבע שנים קודם לכן ! הייתכן? [6]
הסוף – מאפסנים
במהלך השנים התברר כי כיבוי שריפות באמצעות היסעורים היא משימה מורכבת ומסוכנת יותר מכפי שנראה בתחילה, הן בשל משקלו הרב של המטען (5 טון), שיצר עומס על נקודת מתלה המטען של המסוק בעת שליפת הדלי ממאגר המים, והן בשל החום הרב במוקדי השריפות, שמשמעותו פחות חמצן למנוע. התפעול על גבול מעטפת הביצועים גרם לבעיות טכניות במסוקים, ולכן התקבלה בשנת 2005 ההחלטה במפקדת חיל-האוויר לבטל את שירותי הכיבוי האווירי של היסעורים. מנגד הגורמים האזרחיים – הממשלה, המשרד לביטחון פנים וכו’ – טמנו את ראשם בדלי ומדינת ישראל נותרה ללא מענה אווירי !
“איך זה נגמר? – בסוף כולם יודעים” [7]
חמש שנים לאחר אותה החלטה הגיעה השריפה השנייה ביערות הכרמל, שבערה מה-2 עד ה-6 בדצמבר 2010, ותפסה את מדינת ישראל ללא אמצעי כיבוי אווירי אפקטיבי, מה שהצריך הזמנת סיוע בין-לאומי. התוצאה הייתה לא רק שריפת אלפי דונם של חורש, [8] לכך כבר היינו רגילים, אלא לראשונה חללים – 44 נספים. האסון הכבד הוא זה שיצר את הטלטלה בכל מערך הכבאות והביא להקמת מערך אווירי מסודר ובו מטוסים היכולים לשאת כמויות גדולות של מים. [9]
* רשימה של (אל”מ מיל.) עודד מרום, “כיבוי שריפות ע”י מסוקי ח”א – תחילתן וסופן של משימות דליי מים”, אתר ‘מרקיע שחקים’, 9 בינואר 2021 .
האתר ‘מרקיע שחקים – היסטוריה תעופתית בישראל’ הוקם ומנוהל על ידי אבינועם מיסניקוב ואמיר שגב על מנת לספק מידע מקצועי בנושאי תעופה.
הערות לרשימה:
[1] CH-53 ) Sea Stallion סטליון – ‘סוס הרבעה’) מקור השם בכך שהמסוק פותח בתחילה עבור חיל-הנחתים של ארצות-הברית (מקור: ויקיפדיה).
[2] בכל מסוק היו שני מכונאים מוטסים: האחד עמד ליד דלת המסוק וכיוון את הטייסים, והשני ניצב מעל מתלה המטען ותפעל את המערכת.
[3] המידע והתאריכים מתוך רשימתו של עודד מרום, “כיבוי שריפות ע”י מסוקי ח”א – תחילתן וסופן של משימות דליי מים”.
[4] 85 סבבים כפול 5000 ליטר = 425,000 ליטר …
[5] הראשונה ביולי 1995, כאשר שריפת חורש בהרי ירושלים הכתה בישוב שורש; השנייה בתחילת יולי 1997, בעת שריפה בפארק-הירדן; והשלישית ב-11 באוקטובר 1998, כשגל שריפות שטף אזורים נרחבים בישראל במשך שלושה ימים. בשלושת ימי המאמץ נרשמו 137 שעות טיסה במשימות הכיבוי.
[6] הנתונים מתוך כתבתם של יהודה גורן ודני ברנר, “אש משתוללת בגליל”, מעריב, 24 ביוני 1993. מאוסף המחבר (ארכיון פרטי).
[7] “אהובתי, הקשיבי אל העפרוני, מאיר היום, אנחנו כאן חיים,
עוד יום אחד בדרך כשאת לצידי, איך זה נגמר בסוף, כולם יודעים. “
מתוך השיר ‘כולם יודעים’, השיר השני באלבום השני של אהוד בנאי, שהוקלט במהלך חורף תשמ”ט (מרץ 1989), במקביל לקליטת היערית בחיל-האוויר, ויצא לאור בספטמבר אותה שנה בזמן השריפה בכרמל…
[8] בשריפה עלו באש כ-25,000 דונם. סדר גודל דומה למה שנשרף לפני שבוע ביערות ירושלים.
[9] מכלי מטוסי ה-אייר טרקטור נושאים 3 קוב מים.
