עשה עם היד
שני ראשי ממשלה,
שני היסטוריונים,
ושתי תנועות ידיים…
מוגש במלאת 74 שנים לאירועי לוד.
פרק ראשון – טרנספר של אנשים.
1.מתאזרים
בבוקר יום ב’ ה-12 ביולי 1948 (ה’ בתמוז תש”ח) הגיע ראש הממשלה (הזמנית) ושר הביטחון דוד בן-גוריון למטה ‘מבצע דני’ בעיירה המרוקנת יאזור. [1] במהלך היום התקיימה ישיבת מטה בהשתתפות סגן הרמטכ”ל, יגאל ידין, מפקד המבצע, יגאל אלון וקצין המבצעים שלו, יצחק רבין. על הפרק עמדה השאלה מה לעשות באוכלוסיית העיר לוד הכבושה.
כדי להבין את האירוע יש כמובן צורך בתזכורת כהקדמה:
- הסרת האיום
ב-8 ביולי 1948, עם סיומה של ההפוגה עבר צה”ל למתקפה אסטרטגית בשלוש חזיתות. גולת הכותרת הייתה ‘מבצע דני’ בחזית המרכז. [2] מטרתה של המערכה הייתה הקלת הלחץ מעל ירושלים העברית מחד – גם באמצעות חליצת פקק לטרון – והסרת האיום הפוטנציאלי על תל-אביב מאידך. הכוונה לאיום שנשקף מצד הערים הערביות הגדולות שבתווך, לוד ורמלה, שבתוכן חנו כוחות קדמיים של הלגיון העבר ירדני. אלא שבתכנון האופרטיבי, [3] של המבצע הגדול, שהיה למעשה המערכה הדוויזיונית (אוגדתית) הראשונה של הצבא העברי הטרי, לא הייתה כל התייחסות לגורלה של האוכלוסייה האזרחית. [4]
- הלם השריון
כידוע מה שהכריע את הקרב על לוד הייתה הפריצה של טור ישראלי משוריין בפיקודו של משה דיין. [5] ואמנם רבות דובר וסופר על אותה פעולה (כולל ‘הנמר’ והנהללים), שהממה את המגנים הערבים ואפשרה את ההשתלטות הישראלית על נקודות מרכזיות בעיר. כך שלמחרת בבוקר ה-12 ביולי, למעט התנגדות נקודתית בבניין המשטרה, הושגה לכאורה הכרעה.
אלא שבצהרי אותו היום פרצו אל העיר שלושה משוריינים של הלגיון. החדירה הירדנית, שהייתה אף יותר קצרה מקודמתה הישראלית, [6] יצרה אימפקט הפוך: הלוחמים הערבים שכבר נטמעו בקהל האזרחים סברו שמדובר בתגבורת ופתחו באש על לוחמי חטיבת ‘יפתח’ של הפלמ”ח. אלו הגיבו בתקיפות ובמהומה הכללית שנוצרה נפגעו עשרות רבות של אזרחים. בסופו של יום עמד מניין החללים בצד הערבי על יותר ממאתיים. [7] נתון ההופך את פרשת לוד לאירוע המדמם ביותר של המלחמה – על שני צדדיה, העברי ישראלי והערבי – כולל פרשת דיר יאסין ! [8]
- תנועה מזרחית גסה
בחזרה אל הישיבה ביאזור. ההיסטוריון בני מוריס טען בספרו הראשוני על ‘לידתה של הבעיה’, כי אחד הנוכחים בה (אולי אלון) הציע לגרש את התושבים, אך לא נתקבלה שום החלטה בנדון. לאחר מכן יצאו שר-הביטחון, מפקד המבצע והקמב”צ מהחדר ואז העלה אלון את שאלת מעמד התושבים. או בשפה פשוטה: “מה לעשות עם הערבים” ? בתגובה הניף בן-גוריון את ידו לכיוון מזרח, ושני הקצינים פירשו זאת כאישור לגירוש. [9]
בספרו המונומנטלי, ‘קוממיות ונכבה’, חלק ההיסטוריון יואב גלבר על הניתוח של עמיתו. מבלי להיכנס לעומקה של סוגיית פינוי אוכלוסייה ערבית בהחלטות הממשלה הישראלית דאז, ניתן לומר כי הביקורת של גלבר עוסקת בשני היבטים: ראשית בעצם אמינותו של הסיפור, ושנית בפרשנות של מוריס, שכדברי גלבר: “אינה היחידה הבאה בחשבון. באותה מידה יכול היה בן-גוריון להניף את ידו כדי לגרש זבוב טורדני ביום חמסין קיצי”… [10]
פרק שני – טרנספר של שקלים.
חלפו כמעט שבעים שנה מאז ביצע ראש הממשלה בעל הרעמה הלבנה ‘תנועה מזרחית מגונה’, עד אשר ראש ממשלה אחר, ששיער ראשו האפור-סגול משוך לו כהלוואה על קדקודו, נופף שוב בידו (בדרך היה לנו גם נשיא שנופף. באיבר אחר מגופו…).
גם כאן, כמו בתש”ח יש צורך בהקדמה על מנת לצלול אל תוך הסבך:
1.המנכ”ל והשר. שחזר. חזרו.
עורך הדין שלמה פילבר, שאגב כמו גלבר שירת גם הוא בחטיבת הצנחנים, שימש במשך מספר שנים (2003-2001) כראש המטה של בנימין נתניהו בזמן שהלה פרש – לפחות באופן רשמי – מהפוליטיקה. [11] כפי הנראה הוא ביצע את המלאכה לשביעות רצונו של הבוס, שכן לאחר הקמת הממשלה ה-34 (2015) בראשותו, נתניהו, ששמר לעצמו את תיק התקשורת מינה אותו למנכ”ל משרדו. [12]
2. מעבר לאופק – אלוביץ’ מוכר לעצמו…
במרץ 2015 הושלמה עסקת ‘בזק – יס’, שבמסגרתה נמכרו החזקותיה של “יורוקום’ בחברת yes ל-‘בזק’. שתי החברות, גם בזק וגם יס, היו אז בשליטת איש העסקים שאול אלוביץ’. [13] כחצי שנה מאוחר יותר פרסם העיתונאי גידי וייץ כתבת תחקיר ב-‘הארץ’, שבה טען כי אתר החדשות הפופולרי ‘וואלה ניוז’ (NEWS), השייך לקבוצת ‘בזק’, מגלה בסיקוריו השוטפים העדפה ברורה לראש-הממשלה. [14]
כך, פחות או יותר, החל כדור השלג להתגלגל, דבר שהביא בהמשך לכדי פתיחת חקירת משטרה ולהגשת כתב אישום, הידוע יותר כיום בשמו העממי: ‘תיק 4000’. [15] על פי סיכום החקירה (שפורסם ב-2 בדצמבר 2018), הרי שכבר החל משנת 2012 התערבו נתניהו ומקורביו בתכנים שפורסמו על ידי אתר ‘וואלה’ , וזאת במטרה לשפר את אופן סיקורו של רה”מ באמצעות כתבות ותמונות מחמיאות. וכמובן ללא תכנים ביקורתיים. כמובן. לכאורה, יש להדגיש. הכול לכאורה…
- עד מדינה
ב-12 ביולי 2017 פרסם מבקר המדינה, יוסף שפירא, דו”ח מיוחד שעוסק בשוק התקשורת הקווית בישראל. באותו יום נעצר גם מנכ”ל משרד התקשורת, שלמה פילבר, ולאחר שבועיים במעצר הוא שוחרר, אך הורחק מן המשרד ונאסר עליו ליצור קשר עם עובדיו. המשך החקירה הוליכה להסכם עד-מדינה עם פילבר. [16]
באלכסון כלי מטה (או סתם באוויר)…
אחת הטענות שהופנו כלפי נתניהו הייתה כי הוא הורה למנכ”ל משרדו דאז להיטיב עם בזק. לפי גרסתו של פילבר בחקירתו, הרי שנתניהו הורה לו למתן את קצב ירידת המחירים שנדרשו לשלם החברות המתחרות של בזק תמורת שימוש בתשתיות הטלפוניות שלה. פילבר הוסיף כי ההנחיה לוותה בתנועת יד (באלכסון, כלפי מטה).
יש לציין כי בפתח עדותו בבית המשפט חזר פילבר על הדברים, אך בחקירה הנגדית הציג גרסה שונה לדבריו של ראש הממשלה, שהורה לו: פעל לפי שיקול דעתך. בגרסתו החדשה פרשנותו החדשה של המנכ”ל לתנועה הייתה נפנוף חסר כל פשר. נתניהו פשוט “נופף בידו”. אגב, לפני חודש, באחד הדיונים האחרונים בפרשה חזר פילבר לדבוק בגרסתו המקורית. [17]
סיכום:
אז מה היה לנו כאן? תנועת יד של ראש ממשלה שהוליכה לצעד דרמטי; במקרה הראשון לפינויים של עשרות אלפים. אנשים. במקרה השני לתזוזות של מיליונים. בשקלים.
בשני המקרים נעדר מסמך כתוב ולכן הפרשנות מתבססת על עד שהיה לצד ראש הממשלה; במקרה הראשון איש צבא. במקרה השני דרג אזרחי שהיה מינוי פוליטי. קמב”צ (של מבצעים) ומנכ”ל קמבן (של קומבינות-קימבונים). לכאורה.
לסיום, למרות ההבדלים בין שני המקרים הנובעים גם מההבדל המובנה שבין שני התחומים – בראשון מדובר במחקר היסטורי ובשני בתחום המשפט הפלילי – במסגרתם נחקרים האירועים, עולה וצפה השאלה: עד מתי ימשיכו במדינת הקומבינה לנסות ולפרש תנועות ידיים של ראשי-ממשלה … ? ? ? ?
הערות:
- ‘יומן המלחמה של דב”ג’ (בעריכת גרשון ריבלין ואלחנן אורן), משהב”ט 1982, כרך ב’ עמ’ 582. יאזוּר (يازور) הייתה עיירה ערבית בת כ-4000 נפש, ששכנה כ-6 ק”מ ממזרח ליפו, והתרוקנה בעת הקרבות סביב העיר באפריל.
- על שמו של דני מס, יש לומר, מפקד ‘מחלקת ההר’ שנשלחה לעזרת גוש-עציון במחצית ינואר (ה-ל”ה).
- התכנית הראשונית כללה גם את כיבוש רמאללה (ומכאן גם שמה, לרל”ר = לוד ורמלה + לטרון ורמאללה).
- סדר גודל של 50 – 70 אלף נפש (מהם כ-15,000 פליטים).
- סא”ל דיין, מפקד גדוד 89, שהשתייך לחטיבה 8 (בפיקודו של יצחק שדה). הטור כלל שריונית שלל, 10 משוריינים נוספים, 8 זחל”מים וכ־20 ג’יפים.
- חצי שעה של הירדנים לעומת שלושת רבעי השעה של כוח דיין הישראלי.
- המספר המקובל בספרות המחקרית הישראלית הוא 250. יש לציין שהמספר כולל גם את הלוחמים הערבים, שנהרגו במהלך הגנת העיר.
- ראו דבריו של ההיסטוריון יואב גלבר בספרו (להלן, הערה מס’ 10): “…אחד האירועים העקובים מדם ביותר במהלך המלחמה כולה…”.
בהקשר הזה יש לציין שבמהלך השתלטות כוחות עבריים (אצ”ל ולח”י) על הכפר דיר-יאסין ב-9 באפריל 1948 נהרגו כמה עשרות מתושביו במהלך הקרב. המספר שהתקבע בעבר בתודעה היה 254, אולם מחקרים מאוחרים מראים כי מניין כלל ההרוגים, אזרחים ולוחמים, עומד על סדר גודל של 100. אם נבחן את קורבנות הצד העברי אזי ניווכח, שגם האירוע הקשה שהתרחש במהלך התקפת הלגיון על קיבוץ כפר-עציון – ואשר החל בדיוק חודשיים (ב-12 במאי) לפני אירוע לוד – הסתיים ב-127 הרוגים. גם מספר החללים בכל המערכה על יישובי ה-‘גוש’ (כ-240) נמוך מזה של פרשת לוד בגרסה הישראלית המקטינה. - בני מוריס, ‘לידתה של בעיית הפליטים הפלסטיניים 1949-1947′, עם-עובד 1991, עמ’ 277. מוריס הסתמך בין השאר על ‘בן-גוריון’, ספרו הביוגרפי של ההיסטוריון מיכאל בר-זוהר. כאשר המקור עליו נסמך בר-זוהר היה ראיון שלו עם יצחק רבין. שם, עמ’ 511, הערה מס’ 26.
- יואב גלבר, קוממיות ונכבה, דביר 2004, עמ’ 247. אגב בהפניה במקורות (עמ’ 539, הערה מס’ 54) אל ספרו של מוריס מציין עמ’ 207. מדובר בטעות הקלדה, שכן כאמור בהערה הקודמת מס’ העמוד הנכון הוא 277.
ואם כבר עסקינן במספרים… הרי שמספר העמוד בו מתואר אירוע לוד בספרו של גלבר, 247, היה גם מספרה של חטיבת הצנחנים במילואים (במקור 55), שצלחה את התעלה (בפיקודו של דני מט) באוקטובר 1973 …
- נתניהו התפטר מהכנסת לאחר הפסדו בבחירות (1999) לאהוד ברק. הוא חזר לעשייה הפוליטית כאשר הצטרף בשנת 2003 לממשלת שרון כשר האוצר.
- יש לציין שלפילבר כבר היה ניסיון קודם ב-‘מנכול’, מאחר ושימש כמנכ”ל מועצת יש”ע בשנים 2001-1999.
- ע”ע ידיעה של אופיר דור ב-‘כלכליסט’: “אלוביץ’ מוכר לעצמו: בזק רוכשת את yes תמורת 680 מיליון שקל”. 11 בפברואר 2015. כמו כן צוין כי התשלום אינו כולל 370 מיליון שקל נוספים שישולמו כנגד הטבות מס והוצאות חברת הלוויין.
- גידי וייץ,”לא רק ישראל היום: אתר החדשות הפופולרי “וואלה!” בשירות נתניהו“, אתר הארץ, 29 באוקטובר 2015.
אגב, גידי הוא בנו של פרופ’ יחיעם וייץ (האחיין של הפלמ”חניק מהגשר), שלימד יחד עם פרופ’ גלבר ב-‘חוג ללימודי ישראל’ בחיפה. בלימודי התואר השני (בתחילת העשור השני של המילניום) למדתי אצל שניהם. - שמה הרשמי של פרשת ‘בזק-אלוביץ’-וואלה’ – החקירהשניהלה משטרת ישראל בשיתוף עם ‘הרשות לניירות ערך’ – היה במקור: ‘מעבר לאופק’.
- תומר גנון, זוהר שחר לוי ואביב גוטר, “הטבעת סביב רה”מ מתהדקת: שלמה פילבר חתם על הסכם עד מדינה“, אתר ‘כלכליסט‘ , 21 בפברואר 2018. חודש לאחר מכן נחתם הסכם דומה עם ניר חפץ.
- נטעאל בנדל, “פילבר חזר בו, וטען שפירש את תנועת היד של נתניהו כפי שהעיד במשטרה”, ‘הארץ’, יום ג’ ה-14 ביולי 2022 (ט”ז סיון), עמ’ 1.
