בחינה מחודשת של מיתוס זייד בהקשר של יחסי שכנות עם האוכלוסייה הערבית. האם הפרש הקשוח, שגדל בערבות סיביר והפך לשומר בארץ-ישראל, האמין רק בכוח הזרוע?

נספר על הצדדים השונים הפחות מוכרים באישיותו המורכבת של האב, אלכסנדר זייד, על רקע הביוגרפיה שלו, ונשאל: מה מכל זה לקחו ממנו ילדיו, בדגש על בנו בכורו, גיורא? לאור זאת נבחן את טיב יחסי השכנות, שהתקיימו במרחב משפחת זייד על רקע הסכסוך הלאומי, ונבדוק כיצד הפכו בני המשפחה ל-‘מגשרים’ בין שני הצדדים.  

בהמשך נחבר בין הבן גיורא לבין ‘קרב רמת-יוחנן’: המערכה שהתנהלה סביב כפר הושה (אושא של תקופת המשנה והתלמוד) בסוף חורף תש”ח, בין הגדוד הדרוזי של ‘צבא ההצלה’, לבין כוחות ה-‘הגנה’.

לצורך כך נדון ברקע  של הקשר העברי-דרוזי בארץ-ישראל, כמו גם במקומה של המערכה בתוך חלקה הראשון של מלחמת 1948, שעיקרה היה לחימה בין-אזרחית, ונבדוק מה היה מקומו ותפקידו של זייד הבן בכינון ‘ברית-הדמים’ בין מדינת ישראל לבין העדה הדרוזית.

לסיום נחבר את האב והבן אל ‘שביל הסנהדרין’ החדש.